<h1>ספר החינוך מצוה רל"ח</h1>
<h2>דף טז:</h2>
שלא לשנוא שנאת הלב אחד מישראל, שנאמר [ויקרא י"ט] לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון סיפרא, לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב. וכמו כן בערכין [ט"ז ע"ב], בשנאה שבלב הכתוב מדבר, אבל כשיראה לו שנאה וידע שהוא שונאו אינו עובר על לאו זה, אמנם הוא עובר על לא תקום ולא תטור, ועובר כמו כן על עשה, שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ומכל מקום שנאת הלב היא קשה מכל שנאה הגלויה, ועליה תזהיר התורה ביותר. שורש המצוה ידוע, כי שנאת הלב גורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב איש באחיו ואיש ברעהו, והוא סיבה לכל המסירות הנעשות בין אנשים, והיא המדה הפחותה והנמאסה תכלית המיאוס בעיני כל בעל שכל. פרטי המצוה ורובי האזהרות שהזהירונו רבותינו זכרונם לברכה עליה שלא להרגיל נפשנו במדה רעה זו מבוארים בתלמוד בפיזור ובמדרשות. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה וקבע שנאה בלבו לאחד מכל ישראל הכשרים עבר על לאו זה, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה, אבל בשנאת הרשעים אין בו איסור אלא מצוה לשנאתן אחר שנוכיח אותן על חטאם הרבה פעמים ולא רצו לחזור בהן, שנאמר [תהילים קל"ט] הלא משנאיך יי אשנא ובתקוממיך אתקוטט.
